יו דר

אני לא מבינה אין לי מילה בכלום, כלום, אפילו לחדר לידה הוא לא הטריח את עצמו להכנס, ישר ויתר, אמרו לך לא, תתעקש, ואמא שלו בכלל לא סופרת אותי, העיקר תביאי לה נכדים, עד שנכנסתי להריון הוא והיא כל הזמן קרקרו סביבי, כל ההורמונים שלקחתי, הכל בשבילם, כל כך רציתי חומוס אותו לילה במקום להביא לי שיחק אותה ישן ואז סמס לאמא שלו שהוא משתגע ממני, למה כבר הייתי חודש שמיני והתאומים היו בסדר אז מצידם שאני אתפגר, מה כבר ביקשתי חומוס?  הוא גם לא מתייחס,  כזה אדיש, קר, הכי חשוב לו זה הבושות איזה הצגות עשה בנמל לא האמנתי כולה בשביל שמות, אם הייתי אומרת לו שאני עוזבת אותו הוא בטח לא היה משתולל ככה, מפגר שהאמין לי אני הייתי מסכימה שיקראו לילדים שלי נבוכדנאצר?
סיגלית

האשה שילדה תאומים ועשתה בושות/אורלי קסטל בלום

נקודת מבטו של הבעל:

מה בסך הכל רציתי? שנקרא לילדים בשמות נורמליים? אני לא מבין מה עובר על האישה הזאת? מה רע בשמות נורמליים? למה לסבך ככה את החיים? מה יש לה?

האמת...כשרק התחלנו לצאת היו לה כל מיני רמיזות על זה היא אוהבת דברים מיוחדים, אבל אני חשבתי לעצמי אם היא אוהבת דברים מיוחדים אז אני אפתיע אותה באיזה טבעת מיוחדת, צמיד כזה יפה, ככה שעולה הרבה, כאלה מחשבות עלו לי בראש... ממש לא פינטזתי בכיוון של נבוכדנצר וחמורבי

שמעתי על נשים שחטפו התקף דיכאון אחרי לידה, שהיתה להן תקופה קשה, שהן בכו הרבה, אבל גם עם זה הייתי מוכן להתמודד, אבל מפה ועד נבוכדנצר המרחק גדול מאוד...

מיוחדים עלק...אני איבדתי את השלווה הנפשית שלי, אחרי שהיא השתגעה, כבר עברו לי הרבה מחשבות בראש, אני מבין את העניין של ההורמונים וכל זה, אבל עד כדי כך, לא יודע, כשראיתי אותה מראש המנוף, מגיעה עם העגלה כל כך התרגשתי שכמעט קפצתי מהמנוף למטה, ככה התרגשתי, אבל היא מה היא אומרת לי שכחת את הסנדויץ'...התפרקתי לרסיסים, איבדתי את הכבוד העצמי שלי, איך היא מעיזה ככה לעשות לי, לבייש אותי לפני החברים שלי, ועוד לפני מנהל העבודה שלי...ברור בכיתי, עשיתי לה שם הצגה גדולה, כדי שתבין שאני הגבר, אני המחליט ולא היא, רציתי להבהיר לה את הנקודה ובגלל זה גם " קצת" איימתי עליה, כדי שתבין, כמה שחשוב לי כבוד המשפחה, כמה חשוב לי הכבוד העצמי שלי, היא ממש פגעה בי, ורק ככה היא הבינה....

תבינו לא היתה לי שום ברירה אחרת, בטוב זה לא הלך, רק כשהראיתי לה מי הגבר היא הבינה, ככה החזרתי לי את הכבוד העצמי שלי...

שפרה אהרון

הבעל:



לא ידעתי  שאתקל בבעיה כזו          !! חשבתי לגמרי על בעיות אחרות שייקרו ..למשל בעיות בריאות של האישה, של הילדים, בעיות של התרגנות, בעיות כלכליות. בעיות " כבדות"...ולאו דווקא בעיה כזו מוזרה.

הזוי ביותר. מסתבר שבאמת אין לי גישה ושליטה על הכל מסתבר.

איך לעזאזל אני מוציא את עצמי מהבעיה הזו? למה זה קורה לי? למה זה מגיע לי?

תרגע... מצד אחד זו  בסך הכל בעיה קלה.. לא חס וחלילה מחלה או משהו כזה..ומצד שני זה פשוט לא נותן לי מנוחה.

אני משתגע. אין לי מה להפסיד. אני אאיים שאעזוב אותם וזהו. מה שיהיה יהיה.


תמי צור

אני לא מאמין! עד שהצלחתי להביא ילדים לעולם, ועוד שניים! שני בנים! הצלחה שכזו! איזה גבר אני! אבל מה? פתאום לתת שמות כאלה מוזרים? מה קורה?
אישתי היקרה, אני מבקש, מתחנן רוצה מאוד שניתן שמות נורמליים ורגילים לילדים, הם יסבלו בחיים. מדוע? מה בחרת שמות מפלצתיים כאלה? ממה זה נובע? מה קרה לך פתאום?  את יכולה לאהוב תינוקות שקוראים להם כך?  כל הלילה אני יושב ליד חדר היולדות ובמקום להתרכז במשפחה החדשה אני מוטרד מהשמות מה יהיה? מה טיבה של ההחלטה?
<<<
לאחר פרק זמן,,,
טוב עדיין היא בשלה, אני הגבר אני חייב להתנהג בהתאם, ניסיתי הכל, דיברתי יפה נעלתי את הדלת, הכרחתי... אולי עכשיו אתנהג אחרת?  מה לעשות? לא יכול להיות שנתרחק מהסביבה כך ... אנסה להסביר לה זאת.
מה זה השמות האלה? מה לעשות?
היא באה אלי לעבודה עכשיו... מה לעשות? בטח עכשיו, אחרי השיחה האחרונה היא תשנה את החלטתה.. מה היא אומרת? מה ? שכחתי את הסנדוויץ? בשביל זה באת? לא זה הסוף אני לא יכול יותר? העולם נחרב... אני משתולל...לא יכול לעבור על זה לסדר היום! אין אני קובע כאן. אני לא יכול לחיות כך. עכשיו אני קובע או שאין מחר!
מה? זאת התשובה? ככה? פתאום?זה מפתיע... אה יופי! אבן נגולה מעל ליבי. איתי ודניאל מתוקים וגם את אישתי ...


כרמית
 

חבל שלא קראה לי נבוכדנצאר. ועוד בימים שבהם מטורפים מסוג כזה ומסוג אחר מחליטים לבנות את המקדש, אם היו יודעים שיש איזה נבוכדנצאר בשטח אולי היו חושבים פעמיים. אבל מה לעשות שאמא החליטה אחרת וקראה לי איתי. שם קצר, סתמי וחסר משמעות. מילא היתה נותנת איזה שם עם ניחוח גלותי- מנדלה, או הרשלה, או אפילו יוסל'ה. נו טוב, נכנעה לגחמות של אבא שלי שמשום מה חשב שאם יקראו לי איתי אז אשתלב יותר טוב בחברה, אתגייס לסיירת צנחנים, ואם לא אז לפחות לגדודים ואח"כ עבודה מועדפת, אמשיך לטיול בתאילנד, תואר באיזו מכללה ואפתח משרד נחמד עם מזכירה יפה.
אז עכשיו שכל מיני מטורפים רוצים לבנות מחדש את הר הבית אולי בכל זאת נבוכדנצאר. הבעיה היחידה שאם אבא ישמע על זה הוא עוד עלול לעשות לי את מה שעשה לאמא, אז בנמל.
אני חושב שאתפשר ואלך על טיטוס.

דניאל

ברוכים הבאים!